מעורבות ההורים טובה או מזיקה להתפתחות השחקן ?
רענן לוי הורה מספר על השקפתו איך הוא רואה את תפקידו כהורה בפיתוח הקריירה הספורטיבית של בנו
מאת : רענן לוי
אנחנו כהורים יש לנו חלק לא קטן באיך שהכדורגל הישראלי ניראה, נשמע מצחיק הא ? מה אנחנו קובעים את ההרכבים ? בטח שלא ! אז איך באמת אנו ההורים מגיעים לזה ???
כמו תמיד אני מעלה את דעתי וזו דעתי בלבד ושכל אחד בסופו של דבר יחשוב לעצמו אם הדברים שנכתבים כאן זה דמיון או מציאות, ככה זו לפחות נקודת המבט שלי כהורה שמקדיש 'ים' של זמן במגרשי הכדורגל, במשחקים ובאימונים ואני חושב שההורים יש להם חלק חשוב בעיצוב הכדורגל בישראל, בין אם הילד שלהם ייצא שחקן כדורגל ובין אם הוא יוצא אוהד שרוף של קבוצת כדורגל.
לנו כהורים יש אחריות לכל הבלגאן שחוגג ביציעים ואנו נושאים בה, ילד שמצטרף לאביו למשחק כדורגל ויבחין שהוא מקלל שחקן, שופט, אוהד או דגל קרן, מפנים את זה והילד הזה בעוד כמה שנים עוקף את אבא שלו מימין, לא צריך להיות חכם גדול בכדי לדעת את זה, אנחנו כהורים צריכים להבין שמה שאנחנו עושים כהורים ואיך שאנו מתנהגים, יש השפעה מאוד משמעותית על הילד, בין אם היא שלילית ובין אם היא חיובית, על זה נאמר 'מעשה אבות ילמדו בנים' חד וחלק. במקרים חריגים יוצא שהילד גדל ומקבל שכל ורק אז הוא מבין שמא שאביו, מגדלו ומחנכו, עושה, הוא עושה זאת לא טוב ולא נכון. זה המזל שלנו, שהילדים שלנו תמיד יוצאים בסוף יותר חכמים מאיתנו.
הורה שמחדיר לילד שלו שנאה לקבוצה העירונית, יגלה שבעוד מספר שנים, הילד יהפוך להיות אוהד פאנאט, אני בעד אהדה למשחק הכדורגל, אוהד של הקבוצה שלך זה אחלה, אבל למה לשנוא ? נגמרו לנו השונאים ? כולם מסביב כבר מתים עלינו שאנו יכולים להרשות לעצמנו לשנוא האחד את השני ? אנחנו יכולים להרשות לנו לשנוא את היריבה העירונית יותר מאשר את החיזבאללה למשל ?!
אם ההורה היה מטמיע בילד הרך את האהבה לקבוצה שלו והערכה לקבוצה היריבה, הילד שהפך לנער, היה נשאר ומוחא כפיים ביציע בזמן שהקבוצה היריבה מקבלת את הגביע ורק לקוות שבפעם הבא, הקבוצה שלך תהייה על הפודיום ותקבל מחיאות כפיים מאוהדי הקבוצה היריבה ולא שריקות בוז וקללות כפי שהוא נהג כך בעבר.
אלו דפוסי התנהגות של הורים ביציעים של קבוצות בוגרות והן לא פוסחות גם על ליגות הנוער, לא פעם נתקלתי במקרים של הורים אשר מקללים את המאמן של בנם, המאמן שמשקיע כל כך הרבה בעיצוב דמותו של ילדנו ומבחינתו עושה את המקסימום להצליח, סופג קללות ונאצות לעיני הילד, לפעמים אני חושב לעצמי ואני אומר, מה, יש הורה שחושב שהילד שלו יתקדם או יצליח במתכונת של קללות ? אם הילד שלו יגיע רחוק, לאירופה למשל, הוא יקלל את המאמן אם הוא לא ירכיב את הבן שלו ? בטוח שלא ! אז למה כאן ?
'אני בשביל הילד שלי מוכן לעשות הכול', משפט שיהיה שגור בפיו של כל הורה בסוף המשחק אשר יחפש צידוקים לקללות שהוא המטיר על השופט בגלל שהוציא לבן שלו צהוב או אדום. ואני שואל את עצמי ואומר, מי לא יהיה מוכן לעשות את הכול למען ילדיו ? אבל מכאן ועד הדרך לפגוע במאמן או בשופט ואפילו בשחקן של קבוצה יריבה, הדרך עוד ארוכה והמרחק צריך להיות גדול.
ישנם הורים שמביאים את ילדם אל אימוני הכדורגל, וטורחים ומשקיעים המון מזמנם וזה ייזקף לזכותם, אבל בכל אימון ואימון הם רואים לנגד עיניהם מזוודות של כסף, הם רואים בילד כהשקעה לטווח ארוך שאולי בעתיד זה ישמש להם מנוף כלכלי, פשוט ולעניין והם יהיו מוכנים 'לעשות הכול' בכדי שחלומם יתגשם, גם אם בדרך צריך לקלל את השופט או המאמן, חברים תתעוררו, זה לא עובד. יש הרבה תקלות בדרך וצריכים להיות ערים להן.ברגע שהילד ירגיש את הלחץ עליו, לא תמיד בטוח שהוא יוכל לעמוד בו וגם אם הילד כישרוני ברמות לא בטוח שתמיד הוא יוכל לעמוד בלחץ, במקרה שהוא ייכנע, הכדורגל שלנו הפסיד כשרון ענק, כמו הרבה כישרונות שכיכבו בליגות הנוער.לא אנחנו ההורים נחליט את החלטותיו, נחשוב את מחשבותיו ונתקן את שגיאותיו של מאמן הכדורגל של ילדנו, חסר לנו המון חלקים להשלמת הפאזל לנו אין התמונה הרחבה שיש למאמן, אנו ההורים לא אובייקטיבים וחושבים מנקודת מבט צרה, המאמן הוא זה שנושא באחריות לטוב ולרע.
אני לא חושב שניסיונות התערבות בדרך האימון של המאמן זהה להתערבות שלנו אצל המורה לאנגלית וניסיון ללמד את המורה לאנגלית, כיצד יש ללמד, אני לא מכיר הורה שנכנס לשיעור של בנו ומנסה לשנות את חומר הלימוד, אז למה בכדורגל כן ?
חיבוק הדוב שהורים נותנים לילדיהם בסופו של דבר משיג את התוצאות ההפוכות, בהרבה מקרים הילד ייפגע מכיוון שההורה הוא שהתמודד במקומו של הילד במצבים שלא היה צריך להיכנס, הילד לא התמודד, לא התחשל ובעתיד לא יהיה מספיק חזק להתמודד עם מצבים שבעבר האב הוא שהתמודד איתם במקומו.
אני בהחלט חושב שאנו ההורים צריכים לדבר עם הילד והרבה, לשוחח איתו, לחזק אותו בתקופות קשות ולפרגן לו כשהוא בפורמה, אנחנו כהורים יכולים רק לכוון, אך לא מעבר לזה, כי בסופו של יום, מה שייקבע את גורלו ועתידו של הילד, זה לא יהיה המאמן או השופט, זה יהיה השחקן עצמו, עם הנחישות שלו, הדרך שלו להתמודד עם מצבים קשים. יתכן ואני צודק בכל ההשערות שהעליתי פה ויתכן ולא, זוהי דרכי וכך אני מנחה את ילדי, להיכנס לפרופורציות, לחנך את הילד לספורט, להישגים וגם אם הוא לא ייצא שחקן כדורגל, שייצא בן אדם חיובי שחונך במסגרת הולמת במשך שנים רבות, מסגרת שמקנה לו כל כך הרבה כמו ערכים, חינוך וביטחון. היה ויצא ממנו שחקן כדורגל, אחלה אבל חשוב ביותר לזכור שזהו הערך המוסף ולא העיקר.
